תסרוקת מוהיקן לשיער מקורזל בעשרים דקות

מקורזלות יקרות

בואו נדבר היום על עצלנות..
תופעה שכיחה שתוקפת את מרבית האנשים פעם או פעמיים בחודש בערך (לפחות אצלי במקרה הטוב).
אף פעם לא הבנתי אנשים אנרגטים מדיי. איך הם קיימים? איך הם מתקיימים? איך הם לא סובלים מתשישות? איך הם מחזיקים מעמד? :/

ואני די מקנאת באנשים כאלה, ורוצה להיות כמוהם כשפרץ המוטיבציה מכה בי ישר בחזה, ואני מתחילה להצהיר על התחלות חדשות, בהן אני אקום השכם בבוקר, יספיק לרוץ חצי שעה, להתקלח, לאכול, לראות חדשות, לצאת לעבודה, יספיק את כל הסידורים של אחרי כפי שכל אדם יעיל אמור לעשות, אחזור בערב, אתעסק בענייני, ואלך לישון בסיפוק אדיר על יום שנוצל עד סופו!

יום למחורת אולי אני עושה שליש ממה שתכננתי, ואם עשיתי הכל, זה לגמרי לא הולך לקרות ביום שאחרי.

אם כך, זה הווידוי שלי להיום: אם תצטרכו למקם אותי על הרצף שבין עצלנות לחריצות, אני יטה יותר להיות בקצה העצלנות. מודה.

אבל היי, כל אחד יכול להשתנות, ואני עדיין אופטימית למרות הכל. אולי אני לא חרוצה באופן עקבי, אבל אני עקבית לגבי הניסיונות שלי להיות חרוצה. גם זה משהו, לא?

ובקיצור, נתתי את כל ההקדמה הזו, רק כדי להסביר עד כמה אני עצלנית ביום בו אני צריכה לחפוף את השיער. מנסה לדחות את זה ליום אחר, וליום שאחרי זה, ומה שקורה בעצם זה שהשיער שלי מתחיל לאבד צורה, התלתלים נעלמים, ומתחילים להיווצר קשקשים לבנים קטנים בגלל הקרמים והג'ל שנשאר בשיער יותר משבוע. בקיצור, זהו לא מראה מלבב.

ביום חמישי האחרון, רציתי לחפוף את השיער אחרי שלא חפפתי אותו עשרה ימים. דחיתי כל פעם את החפיפה כי לא היה לי כוח להתעסק עם השיער. אבל בדיוק בת דוד שלי התקשרה ושכנעה אותי לצאת לכבוד פורים (אגב פורים שמח).
השיער שלי לא היה במצב כל כך טוב, ולמרות זאת בחרתי לדחות את החפיפה ליום שאחרי ולצאת. אז קודם כל זה בסדר.. באמת חפפתי יום אחרי אל דאגה.. ולא יקרה שום דבר בלהיות עצלנית ודחיינית מדי פעם, אבל חשוב שזה לא יהפך להרגל.

באותו היום עשיתי תסרוקת מוהיקן (סוג של), שזו בעצם תסרוקת בה צידי השיער הדוקים (יש כאלה שעושים גם גלח) ואמצע השיער פזור, ועשיתי סרטון קצר כדי להראות לכן איך יצא, ולתת לכן רעיון לגבי תסרוקת נחמדה שאפשר לעשות כשהשיער שלכן לא מסתדר או כשמתחשק לכן פשוט להיות עצלניות :)

זו תסרוקת קלילה, מאוד חמודה, שאני אישית אוהבת. היא קלה לביצוע, ומהירה יחסית, לקח לי בין רבע שעה לעשרים דקות לעשות אותה.

השתמשתי בספריי עם מים, שמן קוקוס וקצת שמן זית לריכוך השיער, בסיכות סבתא וגומייה.

צפייה נעימה

סרטון ראשון של עיצוב בסיסי לשיער מקורזל

אז לפני כמה ימים נגמרו לי כל התכשירים לשיער! אבוי! החמאה, שמן הקוקוס, שמן הקיק ועוד כמה. למזלי נשאר השמפו והמרכך ללא מלחים, קרם תלתלים רגיל והג'ל. אז החלטתי לעשות סרטון קצר על האופן בו אני מסדרת את השיער ומעצבת את התלתלים.

רק אומר, שלי, כמו לכל בן אדם ממוצע, קצת קשה לעמוד בקצב של מחירי המוצרים איכותיים לשיער, וכן נגמר לי הכסף לחודש הזה (עד העשירי, שיגיע כבר, #איזה_כיף_שחודש_פברואר_הוא_חודש_קצר_!!!).

אז קודם כל, רציתי להראות שאפשר להגיע לתוצאה טובה גם כשמשתמשים במוצרים קצת יותר זולים, ושזה בסדר, או כמו שאומרים, זה לא סוף העולם.

במוצ"ש שבוע שעבר ניסיתי להתחיל את השבוע ברגל ימין, חפפתי את השיער כמו שצריך, קינחתי עם מסיכה טובה, קלעתי 6 צמות גדולות והלכתי לישון. אבל עם המזל שלי, למחרת בבוקר הצמות עדיין לא הספיקו להתייבש וכשפרמתי אותן, השיער לא תפס את הצורה הרצויה. אז עשיתי קוקו נחמד וקלעתי צמה מקדימה בקשת (אתן תראו כבר בסרטון המצורף). הלכתי עם התסרוקת יומיים, אבל השיער יתייבש לי קצת, התלתלים לא היו כמו בהתחלה, השיער תפס את הצורה של הקוקו, ובגלל זה ידעתי שיהיה לי קשה יותר לעשות תסרוקות אחרות בימים הבאים. לכן החלטתי לעצב שוב את התלתלים, אבל הפעם את התלתלים שלי, לא "תלתלי צמות של אתמול בלילה", למרות שאני מאוד אוהבת, אבל אם אין מספיק זמן, עדיף שלא להתחיל עם התהליך.

בגלל שכבר חפפתי את השיער יומיים לפני, ואני נוהגת לחפוף פעם בשבוע או פעם בעשרה ימים, רק הרטבתי את השיער במים במקלחת והתחלתי עם העיצוב. 

החומרים/אביזרים שהשתמשתי בהם:

גומיות וסיכות: עם הגומיות אני מחלקת את השיער לארבעה חלקים גדולים. חילוק השיער מקל עליי במריחת השיער בקרם, החלקים גם עוזרים לי כשאני חופפת את השיער, כי ככל שהשיער ארוך יותר, כךך קשה יותר למרוח על כל החלקים שמפו בצורה טובה, למשל, או מרכך ומסיכה. החלקים עוזרים גם לוודא שכל השמפו/המרכך יצא החוצה. אני נעזרת גם בסיכות סבתא/קליפסים כדי לחלק את החלקים הגדולים לחלקים יותר קטנים כשאני מורחת עליהם קרמים, כי ככה יותר קל לי לטפל בכל חלקי השיער בצורה טובה. אני לא מגזימה עם החלקים כי אז הטיפול לא ייגמר, אבל אני מחלקת אותם בצורה כזו שכל השיער יטופל כראוי.

קרם תלתלים רגיל: אפשר להשתמש בכל קרם תלתלים שאתן אוהבות. רצוי שזה יהיה קרם שאתן מתחברות אליו, קרם מזין, שמטיב עם סוג השיער שלכן. אני משתמשת בד"כ בקרם תלתלים של חברתת style, הוא מדגיש את התלתלים שלי, אך מזין אותו בלחות לא להרבה זמן, אני צריכה להוסיף עליו את שמן הקוקוס, וכשיש לי את חמאת שיאה, אני פשוט שמה אותה וזה מספיק לי.

ספריי מים עם שמנים: קניתי לפני שנה בקבוקון ספריי שבו אני מוסיפה מים ושמנים למיניהם. כבר ציינתי שהשמנים נגמרו לי, אבל למזלי נשאר לי עדיין בבקבוקון שמן הקוקוס והקיק. אפשר להוסיף לבקבוק כמהה שמנים שאתן רוצות, כל המוסיף גורע לא תופס במקרה הנוכחי. *הערה קטנה: אם תהיתן למה הבקבוק ספריי בסרטון מוכר לכן (או תתהו בהמשך), אז כן הוא של חברת ללין. לפני כמה חודשים נגמר לי המבשם הריחני של ללין, וצץ לי רעיון למחזר את הבקבוק לטיפול בשיער. פשוט הידית השפרצה שלו יותר נוחה לי מהידית של הבקבוקון שהיה לי, אז זה היה סוג של שדרוג קטן בשבילי.

ג'ל: ג'ל עוזר לי לעצב ולהדגיש את התלתלים שלי, בנוסף הוא משאיר את התלתלים שלי מעוצבים לאורך זמן, לצורך דיוק, לימים שלמים. כמובן שעם הזמן התלתלים יותר ויותר מתכווצים, אבל הם נשארים איתנים,, ואפשר להתגבר על התכווצותם על ידי כל מיני טריקים (אקדיש לזה פוסט ביום מין הימים). כשחזרתי לאפרו שלי, ניסיתי כל כך הרבה ג'לים ותמיד יצאתי מתוסכלת בגלל הכתמים הלבנים  שהם היו משאירים לי. יום אחד הלכתי לקוסמטיקאית שלי, שראתה את הקשקשים הלבנים ושלחה אותי לברר מה עושים עם הספר שהיא משכירה אצלו את הקליניקה שלה, הוא המליץ לי על הג'ל של MENONLY. קצת אירוני, אבל זה הג'ל היחיד שלא משאיר לי קשקשים בשיער! אני מאוד אוהבת להתמש בו והוא גם זול מאוד (פחות מ-20 שקלים). 

בשלב הראשון, אני מחלקת את השיער ל-4 חלקים גדולים, ואני מרססת כל חלק עם הבקבוקון מים. זה חשוב כי על שיער יבש נורא קשה להוציא את התלתלים החוצה. לאחר מכן אני מורחת את הקרם תלתלים, ומסרקת את השיער בעזרת אצבעותיי. אז אני מחלקת כל חלק לכמה חלקים קטנים, ועליהם מורחת את הג'ל מהשורש ועד לקצוות השיער. אני שמה יותר דגש על קצוות השיער מכיוון שזה החלק היבש, והחלק בו התלתלים פחות מודגשים (לפחות אצלי), ואני ממשיכה לסרק את השיער באצבעותיי, ככה עד שהתלתלים מתחילים לבצבץ. אם אני רואה שהם מתקשים לצאת, אני מתיזה עליהם עוד מים, ושמה עוד קצת ג'ל, לפי הצורך. ואני ממשיכה עם התהליך הזה על כל חלקי השיער.

בסוף התהליך, אני מייבשת את השיער עם פן על עוצמה גבוהה וחום בינוני. כך, עד שהשיער מתייבש לפחות ב-80%. אם יש לכן זמן, אתן יכולות לתת לשיער להתייבש באופן טבעי, או להשתמש בפן לייבוש השיער ב-50% ובשאר הזמן לתת לו להתייבש באופן טבעי.

הערות אחרונות:

* זמן: התהליך הזה לקח לי בערך שעה. מהרגע שיצאתי מהמקלחת ועד הרגע שהשיער עוצב והתייבש.

* עם הימים השיער מתנפח יותר ומתכווץ. אין כל כך הרבה מה לעשות עם זה, וזה בסדר בסך הכול, זה לא נורא בכלל. מבחינת האורך, אפשר להשתמש בכל מיני טכניקות כדי שהשיער לא יתקצר עם ההתכווצות (אעדכן בהמשך איך) ומבחינת הנפח, אפשר פשוט לגוון בשאר השבוע תסרוקות שונות, עם אסוף/חצי אסוף. בנוסף, אני מתכוונת בהמשך גם לתעד את השיער שלי מהרגע שהוא עבר חפיפה ועוצב ועד החפיפה הבאה.  
יאללה... תיהנו מהסרטון :)

וידויים של מקורזלת- חלק 3

אז הגעתי לנקודה שחלק מהשיער שלי היה עם החלקה וחלק מסוים נשאר רק עם השיער הטבעי. 

באותו הזמן התחלתי לספר ליותר ויותר אנשים שאני חוזרת לשורשים. התשובות התחלקו לשתיים: כאלה שעודדו אותי להמשיך עם התהליך וכאלה שהציעו לי להפסיק. לא נעלבתי מאלה שהציעו לי להפסיק עם התהליך בכלל. זו דעה שלהם, ואני מכבדת. אני, כשאני מגיעה להחלטה, היחידה שיכולה להוציא אותי ממנה היא אני, ואני בד"כ מאוד החלטית ומאוד עקשנית, אז באמת שזה לא היה משנה. היו כאלה ששאלו למה? למה דווקא עכשיו? ואני חושבת שגם התשובה לשאלה הזו לא כל כך משנה. מה זה משנה אם הייתי עושה את התהליך לפני שנתיים או בעוד חמש שנים מעכשיו? אבל אני מבינה את הבלבול ואני מבינה את זה שזה משהו שקשה לעכל. למה מישהי שהשיער שלה הוא כל כך מקורזל תרצה להפסיק להחליק אותו? זה לא נשמע הגיוני. ואם אני חושבת על זה, בחיים שלי, ראיתי מספר כל כך מועט של בנות שהלכו עם האפרו שלהן (לא שיער גלי או מתולתל) שזה משהו שכל כך נדיר לראות.  ואותן בנות, שלי לפחות יצא לראות, האפרו שלהן היה נראה חלק מזהות שהן נושאות איתן. הייתה לאפרו שלהן אמירה חותכת ומוצהרת של מי שהן- אפריקאיות גאות. והתחלתי לחשוב על עצמי ועל השאלות של הסובבים אותי. האם אני רוצה להגיד משהו בזה שאני חוזרת לשורשים? האם אני מנסה להעביר איזשהו מסר, האם אני מנסה להצהיר על משהו? מה אני מנסה להשיג? והאמת היא שאני לא יודעת מה אני מנסה להשיג, אני לא יודעת בדיוק מה זה אומר מבחינתי לחזור לשורשים ואיך ה"אני" החדש שלי יצטייר. אין לי מושג איך אנשים יראו את זה, או איך אני ארגיש עם מראה שהוא לגמרי שונה ממה שהייתי לפני. ובאמת, שיש משהו באפרו שזועק לשינוי, משהו שמצליח לגעת בי. משהו שמושך אנשים, או מרתיע אותם. יש לו עצמה. פתאום הבנתי שהעצמה הזו, כבעלת אפרו, תלווה אותי, לטוב או לרע, והייתי צריכה פתאום לקבל את זה על עצמי. איך אנשים יבחרו לראות אותי כשהם יראו אותי? אף פעם לא הייתי צריכה לחשוב על זה ככה, ועכשיו אני מתחילה לחשוב. זה קצת הדאיג אותי אם להגיד את האמת. ועוד פעם, אבל באופן אחר, התחלתי להרגיש חשופה.

עם הזמן השיער המשיך לגדול ולגדול, והצמות התחילו כבר להעיק עליי. הן ישבו על ראשי כבר שבעה חודשים, וחשבתי לעצמי שהגיע זמנן להיפרם ויפה שעה אחת קודם. חזרתי לסופ"ש בבית מירושלים. ואמרתי לאחיות שלי, שאני הולכת לעשות את הצעד הגדול ולגזור את כל השיער החלק מהראש. אחיותיי ישר התגייסו למשימה, הן היו סקרניות בדיוק כמוני לדעת מה יהיו התוצאות. למרות שהשיער שלי לא היה הכי ארוך כמו שקיוויתי שיהיה ביום של הגזירה, כבר לא הייתה לי סבלנות לחכות יותר. פרמתי את כל הצמות, הרטבתי במים, סירקתי טוב, ואחותי הגדולה התחילה לגזור ולגזור. היא גזרה את השיער כל כך בעדינות ובקפידה, מפחדת שלא תגזור בטעות תלתל שהתאמצתי לגדל. האינדיקציה שלה הייתה הצבע החום שהיה צבוע בשיער החלק שלי, וכל מה ששחור היה המקורזל.

בסוף הגזירה, אני ואחיות שלי התבוננו דרך המראה על התוצאה הסופית די בשקט. כל אחת התכנסה בתוך המחשבות של עצמה. אמרתי לעצמי בלב, טוב זה לא טוב שהן לא אומרות כלום. אבל גם את לא אומרת כלום. כי את בשוק בדיוק כמוהן.. אולי אם תנסי לחייך קצת..

והתחלתי לחייך וללטף את השיער, כדי להראות להן שהכול בסדר, אף אחד לא מת. ואז אחותי הקטנה העזה לומר: "את נראית כמו סבתא.." באמת?! הסתכלתי במראה.. וואלה נכון.. זה היה מראה מוזר, מראה שרואים רק אצל המבוגרות היום, אבל גם הן דואגות לכסות את הראש במטפחת. טוב.. התעשתי על עצמי מהר, אני כבר יודעת איך מסדרים ומטפלים בשיער כזה, אני יודעת אילו תסרוקות אני יכולה לעשות.. הכול בסדר.. אני לא איראה מבוגרת, אני אראה לגילי עם אפרו. באיזשהו אופן הרגשתי צורך להסביר להן שהשיער עדיין לא מסודר, וכשאני אסדר אותו הוא יראה אחרת, ובגדול הרגשתי צורך להסביר להן כל מה שאמרתי לעצמי בלב בעצם, אבל החלטתי שלא. זה לא יעזור. את התהליך הפנימי שאני עברתי במשך שבעה חודשים.. שנתיים בכלל, ואפילו יותר מזה, הן לא עברו, אז אני לא צריכה לצפות שהן יביעו הבנה מלאה בכוח, עצם הנוכחות שלהן לצדי זה גם משהו. אז אני אתן להן את הכמה רגעים שלהן לשתוק ולעכל, ונמשיך הלאה.

השיער הטבעי שלי היה כל כך קצר שלא יכולתי אפילו לעשות קוקו, ואני בעצמי הייתי צריכה לעכל ולהפנים שיש לי אותו, אז כבר באותו מצ"ש חזרתי לצמות. עם הצמות הייתי עד ספטמבר, ובספטמבר השיער ארך לי כבר ל-17 סנטימטר. אז כבר התחלתי להרגיש יותר בטוחה, ופרמתי שוב את הצמות והייתי עם האפרו. והיה לי קשה מאוד להסתדר אתו בהתחלה. בכל הסרטונים שראיתי, של נשים שחורות שמסדרות את השיער שלהן, בחיים לא חשבתי עד כמה כוח וזמן זה מצריך. רציתי לשרוף את כל הסרטונים של אותן בנות שעושות כאילו כל דבר לוקח להן בדיוק שנייה וחצי, כאילו מה שהן עושות לא דורש הפעלת שרירים מזרועות הידיים שעד היום היו רדומים בכלל, רציתי למחוק את החיוך שלהן בעודן מגיעות לשלבי סיום של סידור השיער, כשאני לקראת הסוף רוצה למות מתסכול ומעייפות.

אני אשקר אם אגיד שלא חלפו לי מחשבות זדוניות בראש לחזור להחלקות. סידור השיער היה קשה ומתסכל מדיי. והמחשבה על לוותר לעצמי אחרי כל כך הרבה זמן והשקעה מצדי גרמה לי לעצב.

ואז יום אחד אני מסתכלת במראה, ואני כבר אחרי החלקה. השיער שלי היה חלק בצורה שלא תיאמן. חלק, ושחור, ומבריק ורך מאוד. אבל אני רק מסתכלת על עצמי דרך הראי וממררת בבכי. בוכה על השיער המקורזל שלי שדאגתי לגדל, שטיפחתי במשך 11 חודשים ועכשיו איננו. הסתכלתי על עצמי במראה כלא מאמינה על כל החודשים האלה שהיו לחינם, על שעשיתי בטיפשותי החלקה ועכשיו הכול נהרס. בכיתי כמו ילד קטן שלקחו לו משהו שלא כצדק.

ופתאום להפתעתי אני מתעוררת מחלום באמצע הלילה, ואני במיטה. עם השיער שגידלתי. ולמרות שאני ערה, החלום עדיין מהדהד בי, מאיים עליי שהוא אמתי. אני נוגעת בשיער והוא עדיין מקורזל. אני מחייכת ונושמת לרווחה.

מיותר לציין שזה הרגע בו ידעתי בוודאות מלאה שלהחלקות, אני-לעולם-לא-חוזרת.  

בצד שמאל למטה השיער אחרי חפיפה, בשאר התמונות אחרי סידור

וידויים של מקורזלת- חלק 2

באותה התקופה, בשנה השנייה ללימודיי, חשבתי על לחזור לשורשים, הייתי די בטוחה בעצמי. גידלתי את השיער במשך חצי שנה בערך, אבל לא הצלחתי לסדר אותו. היו לי איזה 5 סנטימטר של שיער מקורזל, וכל השאר היה חלק. בסירוק במקלחת השיער החלק שהיווה חלק נכבד מראשי היה פשוט נתלש כי הוא היה חלש מדיי כנגד השיער המקורזל. אבל עדיין לא התייאשתי. החלטתי שאת שאני מסרקת את השיער החלק רק על יבש, ככה יהיה יותר קל. אבל אז השיער המקורזל בקושי עובר סירוקים, וזה לא טוב כי אז יתחילו להיות לי קשרים. עד מהרה גם לא הצלחתי לסדר את השיער בכלל. השיער שלי בנקודה הזו, כך הרגשתי, עבר טלטלה, והוא הודיע לי- שחור או לבן, או שאת עושה החלקה, או שאת גוזרת את השיער החלק ונשארת רק עם המקורזל. תחליטי מה את רוצה לעשות. כאן כבר התייאשתי, וחזרתי להחלקות.

ודאגתי לצמצם נזקים כמה שאני יכולה. הייתי משתמשת רק בתכשירי שיער של "פנטן", חברה שמאוד אהבתי, הייתי חופפת פעם בשבוע כדי לא לייבש את הקרקפת ואת השיער עצמו וביום החפיפה הייתי דואגת לשים מסכה שתזין את השיער בלחות. בנוסף, הייתי גוזרת קצוות כל שלושה חודשים, ומזינה אותו בקרם לחות כפיצוי על מה שהוא עובר. הרגשתי שאני מטפלת בשיער שלי כל כך טוב, שאולי הצלחתי לאזן בין הכמות שאני משקיעה בטיפול בריא לבין הנזק שאני עושה לו מההחלקות.

יום אחד, בשנה השלישית ללימודים, אני ושותפה שלי לדירה, התערבנו למי יארך השיער יותר מהר בתקופה של שמונה חודשים בערך. לשותפה שלי יש תלתלים פתוחים יחסית לשיער מקורזל אבל סגורים יחסית למתולתלות אחרות. ברוב חוצפתי, הייתי בטוחה שאני אצליח לנצח אותה. רשמנו בפלאפון את אורך השיער העכשווי שלנו ואת התאריך, וחיכינו שמונה חודשים בערך. ביום המכריע גיליתי שהשיער שלי ארך ב-6 סנטימטר, ושלה ארך ב17. הייתי קצת בשוק. לא יודעת למה. אולי בגלל הפער הגדול בין קצב הצמיחה של השיער שלה לשלי, ואולי זה כי בפעם הראשונה בדקתי את מה שכבר ידעתי להגיד לפני- שהשיער שלי כבר כמה שנים טובות לא אורך יותר, כי מה שאורך פשוט נשבר ונחתך. אני חושבת שעצם העובדה שקיבלתי הוכחה לכך שהשיער שלי פשוט לא חי, אפשר לומר, עשתה לי משהו. זה החזיר אותי להרהורים, ולשאלה הגדולה: "מה לעזאזל אני הולכת לעשות עם השיער שלי?".

ובתוך התחושה הזאת של חוסר וודאות ושל אובדן עצות, אותה חברה סיפרה לי על נשים שחורות בארצות הברית שעשו את השינוי הזה בעצמן, משיער חלק לשיער הטבעי שלהן. באותו הרגע, נכנסתי ליוטיוב, ולכל מיני בלוגים שפתחו אפרו אמריקאיות, וסיפרו על התהליך שהן עוברותוגיליתי עולם חדש. תבינו שלפני כן לא באמת היה לי עם מי לדבר. רוב הבנות שאני מכירה עם שיער מקורזל עושות החלקה או עושות תוספות. לשאר יש שיער שהוא בהגדרתו מתולתל, ולכן קל יותר יחסית לסידור. וכשהייתי רושמת בזמנו בגוגל טיפול לשיער מתולתל/מקורזל, התוצאות שהייתי מקבלת היו על החלקות לשיער מתולתל, ומספרות שמציעות החלקה יפנית, ברזילאית וכן הלאה. לא הייתה קיימת מודעות לשיער מתולתל כמעט, שלא נדבר על אפרו. ופתאום אני מוצאת מאמרים, וטיפים לשגרת טיפוח לשיער מקורזל. זה היה מבחינתי זיק של תקווה.

כמה חודשים אחרי זה, בשנה הרביעית כבר, לאחר שינקתי כל חומר שאני יכולה על שיער מקורזל, הרגשתי מוכנה מתמיד להפסיק עם ההחלקות. ובאמת הפסקתי להחליק את השיער, ועם הזמן השיער הגיע כמו מקודם ל-5 סנטימטר. הפעם הכנתי את עצמי מראש וכבר למדתי לעשות לעצמי צמות מחוברות. כשראיתי שהשיער החלק מתחיל להישבר, רצתי לאחת החנויות שבשוק מחנה יהודה, קניתי 4 חבילות והתחלתי במלאכת הצמות. ידעתי שעם הצמות יהיה לי בהרבה יותר קל לגדל את השיער. יש שאומרים שזה מיתוס, אבל אני באמת מאמינה שצמות עוזרות להאריך שיער. כמובן לא צמות צמודות מדיי שגורמות לתלישת השיער, אבל צמודות מספיק כדי שהצמות לא יהיו מרושלות, ושהשיער המשוך יוכל להתארך. עם הצמות נשארתי שבעה חודשים. מאוקטובר 2015 עד מאי 2016. בזמן הזה הייתי מורחת על הקרקפת ועל השיער שמן קוקוס ושמן קיק שקניתי בחנות טבע. הייתי חופפת את השיער רק פעם בשבועיים, אך מדי פעם הייתי פורמת כל פעם צמה אחת, מורחת בה שמנים וקולעת שוב, כדי לתחזק את הצמות שלא יתיישנו וכדי שהשיער לא יתייבש.

הייתי חסרת סבלנות. כל כמה ימים הייתי פורמת צמה ובודקת אם השיער ארך. וכל פעם הייתי מגלה שהוא עדיין באותו האורך. כי כמובן שאחרי כמה ימים לא רואים הבדל. בשביל שהשיער יארך צריך לחכות בסבלנות. והייתי ממשיכה לבדוק כל כמה ימים, ממש באובססיה. עד שהגבלתי את עצמי לבדוק את השיער פעם בחודש, ואז סוף סוף הבחנתי בשינוי. הוא אכן ארך.

השינוי התפיסתי הכי משמעותי שעברתי מבחינתי היה החשיבות של מים עבורי. לפני כן, כמישהי שדאגה בקפידה להחליק את שיערה בצורה מושלמת, מים סימלו צרה צרורה. זה היה משהו שמספיק נגיעה אחת שלו על השיער שלי כדי שכל ההשקעה תיהרס. אם יורד גשם למשל, אני הראשונה שתתפוס מחסה במידה ואין לי מטריה. ולא חשוב לאן אני ממהרת ואם אני מאחרת, הכול יחכה ויעמוד מלכת עד שאני אהיה בטוחה שהגשם פסק לחלוטין ושהדרך בטוחה. במקלחת זה תמיד כובע רחצה אטום הרמטית שבטעות לא תיכנס טיפה אחת, ואם אני הולכת לבריכה או לים, זה תמיד יתוזמן ליום האחרון של הפן, כך שבין כה וכה אני אצטרך לחפוף לאחר מכן. ומאז השינוי, פתאום מים הם מתנה, גשם זה ברכה, ולחות לא מזיקה כמו שהייתה מזיקה לפני כן. אם השיער לא מסתדר כל כך, מים יכולים לשפר את המראה, מים עוזרים בכל עיצוב, מים מוציאים את התלתלים ומסייעים לקרם ולג'ל, מים מזינים את השיער.

כל פעם שהייתי פורמת צמה ובודקת את מצב השיער הטבעי שלי, הייתי מרטיבה אותו במים, שמה קרם לחות, שמה קצת שמן קוקוס, וקצת ג'ל. כל אלה היו עוזרים לי לעצב את התלתלים שלי ולראות איך הם נראים. גם אחרי שהשיער יתייבש התלתלים היו נשארים שם. יפים וחמודים. הם היו עדיין קצרים, אבל הם הספיקו בשביל שאני אסתכל עליהם שעה במראה כמו ילדה קטנה ומרוגשת. הרגשתי כאילו זרעתי זרעים,  ופתאום אני רואה את הנבטים והגבעולים והעלים.. זה היה תהליך שכל שלב בו ריגש אותי ממש. וחיכיתי בקוצר רוח ליום שבו השיער הטבעי יהיה מספיק ארוך בשביל שאני אפרום את כל הצמות ואגזור את השיער החלק.

את גזירת השיער החלק עשיתי בשלבים, כשהשיער הגיע ל-10 סנטימטרים. אם לפני כן הייתי פורמת צמה אחת, אז הפעם פרמתי שתי שורות של הצמות מהסוף. רציתי לראות איך הוא נראה ולדמיין את עצמי עם השיער שלי. הייתי בתהליך של גילוי עצמי מבחינת השיער. לפני כן, כמו שציינתי, לא זכרתי איך הוא היה נראה. כל מה שהיה לי ממנו זה זיכרון מר מהילדות, ורציתי מאוד להתחיל אתו היכרות חדשה. נעתי בין הפחד לחזור לאותה תחושה לא נעימה שהייתה לי פעם, לבין הרצון לתת לו הזדמנות ולאהוב אותו. 

אני זוכרת שכשהייתי קטנה אז כילדים, היו לנו את השיחות האלה על השיער. למי יש שיער טוב (חלק יותר) ולמי פחות טוב (מקורזל יותר), ואני זוכרת שהייתה לנו תיאוריה כזו שאם נגלח את כל הראש אז יכול להיות שהשיער שיצמח יהיה טוב יותר. אף פעם לא ידענו אם זה נכון או לא, כי אף אחת לא הייתה מוכנה לנסות את זה על עצמה, אז זו תמיד היתה עבורנו תעלומה שמצריכה בדיקה. עם הגיל הבנו שזה לא יכול להיות, כי מבנה שיער קשור ב-DNA שלנו. 

כשאני חושבת על עצמי באותה תקופה שהארכתי את השיער שלי ופחדתי לא לאהוב אותו, אני חושבת שפשוט קיוויתי שהוא יהיה יותר "טוב" ממה שהוא היה פעם. קיוויתי שאולי הגזמתי עם הזיכרון שלי, ושאולי בכלל השיער שלי לא היה כזה נורא כמו שאני מתארת. אבל ברגע שפרמתי את שתי השורות מהסוף, גיליתי שהשיער שלי אכן מקורזל כמו שאני זוכרת אותו. והפעם, מה שאמור היה להשתנות זה לא השיער שלי אלא החוויה שלי אתו, ואיך שאני מרגישה כלפיו. מה אני אמורה לעשות, ומה אני אמורה לשנות אצלי בפנים כדי שלשיער הטבעי שלי יהיה מקום טוב בעולם שלי? אני צריכה ללמוד לקבל אותו. וזאת נקודה חשובה בתהליך. כי אם אני לא מוכנה לקבל אותו ככה, עדיף כבר לחזור להחלקות. זה השיער שלך, תתמודדי. או אל תתמודדי, פשוט תני לו להיות. בהיתי מספר דקות בשיער הפרום במראה, נגעתי בו, מיששתי אותו, ואמרתי לעצמי, הוא בסדר. הוא בסדר גמור. וגזרתי ממנו את ההחלקה

וידויים של מקורזלת- חלק 1

לפני שנתיים כמעט החלטתי לחזור לשיער הטבעי והמקורזל שלי. כפי שכבר סיפרתי לפני, מגיל 10 הייתי מחליקה את שיערי ולא הייתי צריכה להתמודד אתו. בתור ילדה תמיד הרגשתי שהתברכתי שנולדתי לקדמה. הייתי חושבת לעצמי, "מה לעזאזל היית עושה עכשיו עם היית חיה בימי הביניים, או באפריקה לצורך העניין. היית הולכת בלית ברירה עם האפרו הנפוח והיבש שלך ונאלצת לעשות צמות כל ימי חייך! תודה לאל להחלקות!". כך הייתי אומרת לעצמי מפעם לפעם.

רק בעתיד אני אבין את ההרס של ההחלקות על השיער והקרקפת שלי. מגיל מסוים השיער שלי פשוט הפסיק לצמוח, הוא כמעט תמיד היה נראה עייף וחסר חיוניות, והתחילו לי קרחות בראש ורגישות לא נורמלית בקרקפת, והשיער החל להתדלדל יותר ויותר. בתקופת הצבא כבר התחלתי לדאוג לגבי העתיד. עד גיל 30 הייתי בטוחה ששיער על הראש לא יישאר לי, עדיף לי כבר לעשות קרחת מעכשיו. ידעתי שמתישהו אני אאלץ להתמודד עם התוצאות, אבל לא אהבתי את השיער האמתי שלי מספיק בכדי להפסיק עם ההחלקות. מבחינתי ללכת עם השיער שלי זה משהו שבשום פנים ואופן לא בא בחשבון, זו לא אופציה בכלל. זה היה כמו ללכת עירומה ברחוב מבחינתי, משהו שלא מתקבל על הדעת. ובאמת שהמשמעות עבורי בלהיות עם השיער האמתי שלי, פשוט ככה, היה כמו לגלות את הסוד הכי כמוס שלך. משהו שאת מחביאה עמוק בפנים, בתוך המקום האפל הזה שאת מסתירה בתוכו את הבושה שלך ואת הפגיעות שבך. בשבילי זה היה אומר להיות לגמרי חשופה לעבר שלך, לילדות שלך, להגדרות שהיו לך פעם, והיום כבר לא, כי החיים נתנו לך אפשרות אחרת. ודווקא בגלל הברירה שהייתה לי, השינוי שעברתי הפך להיות לחוויה מעניינת עבורי. לא הייתי חייבת לחזור לאפרו, לא נאלצתי לעשות את זה. רציתי לעשות את זה. וההבדל הוא עצום.

זה התחיל בצמות. מאויב מס' אחד, הצמות הפכו לעוזריי הנאמנים ביותר. זה לא ששנאתי את הצמות עצמן, שנאתי את התהליך שהייתי צריכה לעבור כדי שהן יהיו על ראשי, זה פשוט לא היה שווה את זה. לפני שלוש שנים, בשנה השנייה ללימודיי באוניברסיטה העברית בירושלים, עברתי משבר שיער קטן. נראה לי שכל בחורה עברה את זה- השיער פשוט לא יסתדר לי, וכל בוקר הייתי נלחמת אתו, בנוסף לכך הוא היה מקשיב רק לתסרוקת אחת שהפכה לתסרוקת הקבועה שלי. בשלב מסוים התסרוקת הזאת פשוט יצאה לי מכל החורים, והייתי חייבת שינוי דחוף לפני שאני באמת מגלחת את הראש. וזה רגע מאוד קריטי במשבר, כי מכאן, יש שתי דרכים שאני יכולה ללכת בהן. דרך המלך, או הדרך ישר למטה. כשהדחף הזה לשינוי מכה בי, אני בדרך כלל לוקחת זוג מספריים ויוצרת יצירת אמנות, שאני אישית קוראת לה "חרטה" או "שיט, למה עשיתי את זה? איזה מטומטמת" מלווה בשתי ידיים על הראש. אז החלטתי ללכת בדרך המלך ולעשות משהו מועיל לשם שינוי, והלכתי למספרה שיעשו לי צמות ארוכות. בהתחלה, כשהסתכלתי במראה אחרי שהספרית סיימה לקלוע לי את הצמות, הרגשתי שהן גסות מדיי עליי. הרגשתי מוזר, כאילו זו לא אני הבחורה שבוהה בי במראה. זה כמו להרכיב פעם ראשונה משקפי שמש, או לנעולבפעם הראשונה נעלי עקב, זה היה משהו שהייתי צריכה להסתגל אליו. מהר מאוד התאהבתי פשוט, וזה הקל עליי הרבה בסידור השיער.

ואפרו עדיין היה רחוק ממני. אבל מה שמצחיק זה שעם השנים הייתי עושה תלתלים לשיער החלק שלי ע"י בייביליס, או ע"י 4 צמות שהייתי עושה לילה לפני, כדי שיום אחרי יהיו לי תלתלים מקורזלים עם נפח. ואני יודעת שבדרך כלל אנשים רוצים את מה שאין להם, בעלות שיער חלק רוצות מתולתל והמתולתלות רוצות חלק. אבל לי באופן טבעי  יש כבר שיער מתולתל, אבל אני גורמת לו להיות חלק ועושה אותו מתולתל עוד פעם. מצליחות לעקוב? :/ באיזשהו שלב הרגשתי כמיהה וסקרנות לשיער שלי. כי כבר לא זכרתי איך הוא היה נראה ואיך הוא הרגיש לי. ולפעמים הייתי חושבת לעצמי שאולי בתור ילדה הגזמתי קצת, אולי הוא לא היה כזה נורא. אבל אז הייתי זונחת את הרעיון וממשיכה עם השגרה. וכך מדי פעם לפעם היה יוצא לי לחשוב על השיער האמתי שלי, ולפנטז איך הוא היה נראה על ראשי לו היה ארוך מספיק. לרוב הייתי מדמיינת אותו עם תלתלים פתוחים וגדולים כאלה, כמו של פליסיטי (למי שזוכר), או תלתלים קצת יותר סגורים אבל עדיין מושלמים כמו של כריסטינה מיליאן בסרט "אהבה בתשלומים". אבל ידעתי שהתלתלים שלי לא היו קרובים לזה, הם בהרבה יותר צפופים וקטנים והכי רחוקים מלהיות מושלמים. אז אחרי כל פנטוז כזה, המסקנה שלי הייתה "אם רק היה לי". אם רק היו לי תלתלים קצת יותר ממושמעים אז אולי היה לי יותר קל לעשות את השינוי.

באחת הפעמים שיצא ל לחשוב על השיער שלי נזכרתי בתקופה שהייתי עובדת כקופאית ב-ampm, קצת לפני שהתחלתי ללמוד מכינה בתל אביב. השנה הייתה 2011, וכל פעם שהייתי חוזרת באוטובוס מהעבודה בתל אביב חזרה לבית בראשון, הייתה עולה מישהי לאוטובוס בתחנה של צומת חולון. אתיופית, עם שיער מקורזל, כמו שאני זוכרת את שלי, עד הכתפיים, תמיד לבושה בג'ינס, גופיה/חולצת בייסיק זרוקה כזאת, משקי שמש, ותיק היפי כזה שהרצועה שלו הולכת אלכסונית לגוף.  היא תמיד הייתה תופסת את מוקד תשומת הלב שלי. גם אז באותה תקופה, אם הייתה מישהי שיכלה לדרבן אותי לעבור לשיער הטבעי שלי, זו הייתה היא. אף פעם לא ידעתי להצביע על מה בדיוק היה בה שגרם לי להרהר בשיער שלי, אבל בהחלט היה בה משהו. ואז פתאום קלטתי מה ראיתי בה. ראיתי בה חופש. הייתי מסתכלת עליה והייתי רוצה מהחופש הזה גם קצת לעצמי. כי אני, כשאני חושבת על זה, הייתי משועבדת לשיער החלק שלי. והסיבה שהייתי כל כך משועבדת לו הייתה הדאגה התמידית שלי להסתיר בכל מחיר את מה שיש מתחתיו. הדאגה הזאת ליוותה אותי במשך הרבה זמן שכבר הורגלתי אליה ולא ראיתי בה משהו רע. ופתאום לראות מישהי שאין לה את הדאגה הזאת על הראש, שאין לה מה להסתיר, וזה היה מרענן בעיני, זה היה מהמם.

ריפונזל- הגרסה השחורה

היו היה פעם בארץ חמה זוג כפרי וחשוך ילדים. יום יום הייתה האישה נעמדת מול חלונה ומשקיפה אל הגן הירוק והקסום ששכן ליד. יום אחד הבחינה האישה בעץ הקפה שבגן. העץ היה בשיא פריחתו, עליו ניחנו בצבע ירוק כהה בוהק, ועל ענפיו ישתרעו באשכולות פירות הקפה האדמדמים. העץ קסם לאישה והיא הייתה בטוחה בכל ליבה, שפולי הקפה בעץ הם המשובחים ביותר שתטעם. יום אחד שכנעה את בן זוגה להשיג לה מפולי הקפה של העץ בגן הקסום, וכשראה האיש את כמיהתה של אשתו התגייס למשימה. הגן המופלא היה אסור לכניסתם של אנשים והוא היה מוקף בגדר ברזל גדולה. האיש החליט שהדרך הקלה להיכנס אל תוך הגן היא להזדחל מתחת לגדר, וכך עשה. הוא הצליח להגיע לעץ, לקטוף מפירותיו ולהביאם לאשתו. לאחר קליעת הפולים וטחינתם, ובלגימה הראשונה, האישה גילתה בשמחה שהצדק אתה. אלו באמת היו פולי הקפה המשובחים ביותר שטעמה.

לאחר מספר ימים שלחה את בעלה שוב להתגנב אל תוך הגן. אלא שהפעם כשהגיע האיש לעץ הקפה, תפסה אותו המכשפה, בעלת הגן. המכשפה כל כך כעסה שהתכוונה מיד להרוג אותו, אך האיש שהתחנן על חייו הבטיח לה שאם תניח לו לנפשו יביא לה כל מה שתחפוץ בו. המכשפה קיבלה את עצתו וביקשה ממנו למסור לה את הוולד הראשון שיהיה לו ולאשתו. האיש שידע כי הוא ואשתו לא יכולים להביא ילדים בשום מקרה הסכים להצעה ונס על נפשו. והפלא ופלא, כנגד כל הסיכויים, שנה לאחר מכן לזוג נולדה תינוקת שחרחרה יפיפייה. אך הזוג לא יכול היה לשמוח ולחגוג בגלל הברית שנכרת עם המכשפה, והם קיוו שאולי היא שכחה מההבטחה. אך לצערם באותו היום הגיעה המכשפה אל ביתם ולקחה את התינוקת אליה. המכשפה קראה לתינוקת ריפונזל והיא גידלה אותה במגדל רם ונישא, נטול מדרגות כדי שהיא לעולם לא תוכל לברוח.

מדי יום המכשפה הייתה מגיעה בעזרת המטאטא שלה לראש המגדל דרך החלון על מנת להביא לריפונזל אוכל ושתייה. יום אחד באמצע טיסתה נתקלה המכשפה בעץ הקפה ומטאטאה נשבר לשניים. המכשפה נפלה לארץ ונחבטה קלות בישנה ובגבה. היא כל כך כעסה ששילחה פה ושם קללות, ופה ושם כישופים, אין צורך לתאר איך העץ נשרף כלות ממילותיה הקשות. אך כדי שלא תשרוף גם את כל הגן כולו ידעה המכשפה שמעכשיו כדאי לה פשוט לסתום.

באותו הזמן, דהר לו ולהנאתו אביר על סוס שחור, יותר נכון נסיך יפה תואר. כשהגיע לקרבת הגן הקסום, נשבה בריח נעים של הקפה שנישא באוויר. הוא ניסה להבין מאין מקור הריח, אך כל מה שיכל לראות היה עשן שהפך לעננה שחורה בתוך סבכי הירוק שבגן הקסום. מתוך סקרנות החליט להיכנס על תוך הגן ולחפש את מקור הריח.

ובינתיים המכשפה נטולת המטאטא הגיעה למגדל בו ריפונזל שכנה וקראה לה בקול::

"הו ריפונזל ריפונזל! השילכי נא את שיערך!"

"מה?.." שאלה ריפונזל מבולבלת. והמכשפה המשיכה "השליכי נא את שיערך.. אני צריכה לטפס למגדל. המטאטא שלי נשבר. השיער שלך ארוך מספיק"

ריפונזל הסתכלה על המכשפה מלמעלה מבולבלת לא פחות "אבל.. את יודעת שהשיער שלי מתכווץ.. בחיים הוא לא יגיע למטה"

מה נעשה חשבה לעצמה המכשפה. פתאום עלה לה רעיון "אני יודעת! תעשי צמה.. ככה השיער שלך ימתח לאורך הרצוי" וריפונזל השיבה לא משוכנעת בכלל "נראה לך שאני אצליח לעשות צמה אחת עם הנפח של השיער שלי? אני לא אצליח לעולם, לפחות לא לבד"

"אז.. אז.. אז תחלקי את שיערך לשניים ותעשי שתי צמות! זה בוודאות יהיה יותר קל" אמרה המכשפה מרוצה מעצמה. וריפונזל החלה במלאכה. לאחר שסיימה לקלוע את שתי הצמות, שלשלה אותן למכשפה והמכשפה הצליחה סוף סוף לעלות לראש המגדל.

ואת כל זה הצליח הנסיך לראות מבעד לשיח שמאחוריו התחבא. הוא נדהם ממה שראה וחשב לעצמו בלב: "וואוו... זה כל כך לא בריא למשוך כך בשיער. הוא יכול להיתלש מהשורש. וידוע לכל שזה אחד הגורמים העיקריים להתקרחות"

כשהמכשפה עזבה את המקום, הנסיך התקרב למגדל וקרא בקול:

"הו ריפונזל ריפונזל!"

כשריפונזל יצאה לחלון היא הופתעה לראות את הנסיך "סליחה מי אתה?". הנסיך הסתכל על ריפונזל לכמה רגעים ומיד הבין שמדובר באשת חלומותיו, "אני הוא הנסיך שלך על הסוס השחור" מצביע על הסוס שעדיין התחבא בין השיחים.

הם הסתכלו זה על זו, והייתה זו אהבה ממבט ראשון. ריפונזל שלשלה את שתי צמותיה לעבר הנסיך שטיפס בעזרתן אל מורד המגדל. "האין זה מסוכן למשוך כך בשיערך העדין?" שאל הנסיך את ריפונזל,  "כן" השיבה בעודה מגרדת בראש "אבל המכשפה הלכה להביא לי שמן קוקוס בשביל זה." "שמן קוקוס?" התפעל הנסיך "מה הוא עושה?" "אינני יודעת בדיוק" הודתה ריפונזל "זה סוג של שיקוי פלאים, שמן קוקוס מרפא כמעט כל חולי, זהו חומר מיוחד במינו" אמרה בגאווה.

ופתאום נשמעה צווחה מחרידה. המכשפה הגיעה עם השמן קוקוס, ולא האמינה למראה עיניה, נסיך נמצא בקומה העליונה של המגדל! המכשפה השתוללה מכעס, לקחה את מטאטאה שהספיק להתאחות והדפה בעזרתו את הנסיך אל מחוץ לחלון מסתכלת עליו צונח כל הדרך למטה. את ריפונזל היא גירשה מהמגדל אל לב הגן הגדול לבדה, לא לפני שגזרה את שיערה הארוך עד הכתפיים.

הנסיך איבד את מאור עיניו מהנפילה וימים שוטט בגן, אוכל פירות שמצא ושותה מים משלוליות ואגמים. ואז, יום אחד, איתרה אותו ריפונזל, השחרחרה היפה עם האפרו המהודר, דוהרת לעברו על הסוס השחור וקוראת לו "נסיך! סוף סוף מצאתי אותך!" הנסיך שזיהה את קולה חייך חיוך גדול וצעק לעברה "איפה את?! אני לא רואה! אני לא רואה.. עיניי נפגעו מהנפילה".

הנסיך שכב על האדמה, מגשש באצבעותיו, מחפש אותה, כשריפונזל מתקרבת אליו באיטיות ורוכנת לעברו. "אני חושב" אמר הנסיך "בשביל שמאור עיניי יחזור אליי, תספיק לי דמעה אחת שלך שתרפא אותי". ריפונזל הסכימה וניסתה לדמוע.

כעבור חמש דקות שום דבר לא קרה. "הכול בסדר?" שאל בבלבול הנסיך, "לא יודעת.. לא מצליחה לבכות" הודתה. "מה עושים אז?" שאל אותה. ואז בעודה מתבוננת בו ריפונזל נזכרה "לקחתי מהמכשפה את השמן קוקוס"  "מה את חושבת שזה יעזור?" שאל הנסיך "לא יודעת.. בוא ננסה. זה שיקוי פלאים לא? אז יש סיכוי גדול" ריפונזל טפטפה לו טיפת שמן קוקוס בכל עין והפלא ופלא, הנסיך חזר לראות שוב

והם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה.

אם הוא צמא, השקי אותו

אני די נוהגת להתייחס לשיער שלי כאל עציץ שופע בפרחים, וכמו כל עציץ, אם תטפחי אותו כראוי, תזכי לראות את הפריחה ואם לא, תצטערי לגלות צמחים נבולים ועצובים. ואין זה אשמתם, הרי לפני שהם נובלים הם מזהירים אותך מראש, וגם הנבילה היא סוג של מחאה חברתית- הם מודיעים לך חגיגית על שביתה איטלקית. ובמשא ומתן, הסלסולים ידרשו דבר אחד יותר מכל- לחות.

אז איך מחזירים את הלחות לשיער?

חומרים על בסיס מים

קודם כל.. שותים הרבה מים! זה נשמע די מובן מאליו, אבל מים חיוניים לבריאות השיער ממספר סיבות. מים נושאים איתם ויטמינים חיוניים לשורש השערה, ומספקים לשיער לחות מבפנים, מים הם מקור האנרגיה העיקרי עבור תאי השיער, כולל התאים שיוצרים צמיחת שיער חדש, מים מנקים את הגוף מפני מזהמים שעלולים לגרום לנשירת השיער. אם לא נספק לגוף שלנו את הצורך הבסיסי והיומי שלו במים, לא רק שנרגיש עייפות כללית וזה ישפיע לרעה על בריאות הגוף שלנו, השיער שלנו ועור הקרקפת יהיו יבשים באופן משמעותי. אז תשתו מים וכמה שיותר. 

חומר על בסיס מים שעוזר לשמור על לחות השיער ועוזר בריפוי טבעי של שיער יבש הוא מיץ האלוורה. שימוש בחומרים טבעיים כמו אלוורה היא דרך טובה לטפל בשיער פגום או יבש. באלוורה יש שילוב טוב של חומצות אמינו, ויטמינים ומינרלים שיכולים לשקם שיער יבש, ולהחזיר לשיער את הברק והנפח שלו.

חומרים על בסיס שמן

אז מים ומיץ אלוורה הם בעצם חומרים על בסיס מים שמחזירים לשיער את הלחות שלו. בצד השני של המתרס יש לנו חומרים על בסיס שמן- כל השמנים למיניהם שעוזרים בשיקום השיער. כמו שמן קוקוס, שמן קיק, שמן חוחובה, שמן ארגן וכן הלאה. כל השמנים מזינים את השיער ואת עור הקרקפת בויטמינים, חלקם מכילים אומגה 3, 6 ו-9. שמן הקיק למשל עוזר במניעת נשירה של השיער, הוא מחזק את השערה ומעודד צמיחה, ושמן קוקוס, למשל, מגן על השיער, מחזק ומרכך אותו.

*הערה קטנה: אף פעם לא השתמשתי במיץ אלוורה, אבל הבנתי שהוא מומלץ מאוד. בדרך כלל אני שמה בתוך בקבוק ספריי (שאפשר לקנות כמעט בכל חנות) מים, עם שמן קוקוס, שמן קיק ושמן ארגן) ומשפריצה על השיער

בנוסף לכל זה, ומה שהכי חשוב, לפי דעתי, השמנים עוזרים בכליאת הלחות שהוספנו לשיער עם המים ועם מיץ האלוורה, והם גורמים לכך שהשיער באמת יזין את עצמו. כי מה שקורה בעצם זה שאם נרסס על השיער מים ואלוורה, ולא נדאג לאטום את הלחות, אחרי שעתיים (במקרה הטוב) הלחות תברח החוצה והשיער יחזור להיות יבש. השמנים עוזרים לאטום את הלחות שלא תברח מהשיער וכך השיער יכול להזין את עצמו במשך היום.

חמאת שיאה

אבל בשביל שיער מקורזל כמו שלי, שמנים לא מספיקים. הם כמובן עוזרים, אך הם לא מספיקים בשביל לשמר לחות. ככל שהשיער יותר ויותר מסולסל ומקורזל הוא צריך חומר מזין בעל מרקם יותר כבד וסמיך. וכאן החמאה נכנסת לתמונה.

לא, לא חמאה רגילה של הסופר, אלא חמאת שיאה- חמאה שמיוצרת מאגוז עץ השיאה הגדל באזורים הטרופיים של מזרח ומערב אפריקה. החמאה מספקת לחות באופן יוצא דופן, לכן מכונה גם בשם "הקונדישינר של אימא אדמה" (mother nature's conditioner"").

חמאת השיאה אוטמת את הלחות אל תוך השערה, מבלי להפוך את השיער לשמנוני יתר על המידה. בנוסף החמאה מגנה על השיער מנזקי מזג האוויר, ובפרט מנזקי חום. אפשר להשתמש בה כתוסף לשמפו ולמרכך כדי להגביר לחות, וכמובן מומלץ להשתמש בה בתור קרם או כתוסף לקרם לחות.

עץ השיאה ומימין החמאה שיוצרים מהאגוזים

עוד דבר שכדי לדעת הוא שמרקם השיער שלנו לא אחיד, ויש אזורים שצריך לטפח יותר מאחרים. לדוגמא אצלי, התלתלים של מרכז הראש הרבה יותר יבשים מהתלתלים שמסביב, ואלו גם התלתלים שיש לי בצורת זיג-זג. בשאר השיער התלתלים יותר רפויים וצורתם כי כשל סלילים קטנים. כשאני מזינה את השיער בלחות, אני שמה יותר דגש לשיער שבאמצע הראש, כיוון שהוא דורש יותר לחות וטיפול מסור.

ודבר אחרון, ביום שגזרתי את השיער עם ההחלקה והשארתי רק את השיער המקורזל חוויתי המון קשיים בחפיפת השיער, בהזנת השיער בלחות, ובסידור השיער. למרות שינקתי המון חומר (בלשון המעטה) על איך מטפלים בשיער כזה, הימים הראשונים היו נראית כמו סיוט. השיער היה נורא יבש, וההרגשה הייתה ששום דבר לא יכול לעזור לי להזין אותו בלחות. בשלב הזה, נורא קל להתחרט על זה שבכלל חשבת לחזור לשורשים, והדבר הבא שבא לך לעשות זה פשוט לרוץ לחנות הכי קרובה ולקנות החלקה.

אז אני אומרת את זה מניסיון: לשיער לוקח זמן להשתקם מיובש. 
במשך כמה שבועות הייתי מזינה את השיער באופן יומיומי בלחות, הייתי חופפת רק פעם בשבוע, והייתי מגנה עליו מהאקלים החם.
יום אחד אחרי חפיפה, בזמן שאימא שלי ואני מדברות בסלון על הא ודא, התחלתי למרוח קרם לחות לשיער ולהעביר עליו אצבעות. אימא שלי פתאום עצרה מלדבר והסתכלה עליי בשוק, "תראי את התלתלים שלך". הסתכלתי במראה ושם הם היו. תלתלים שטנים, יפים, מוגדרים ומבריקים. באמת שהרגתי כמו אימא גאה