ריפונזל- הגרסה השחורה

היו היה פעם בארץ חמה זוג כפרי וחשוך ילדים. יום יום הייתה האישה נעמדת מול חלונה ומשקיפה אל הגן הירוק והקסום ששכן ליד. יום אחד הבחינה האישה בעץ הקפה שבגן. העץ היה בשיא פריחתו, עליו ניחנו בצבע ירוק כהה בוהק, ועל ענפיו ישתרעו באשכולות פירות הקפה האדמדמים. העץ קסם לאישה והיא הייתה בטוחה בכל ליבה, שפולי הקפה בעץ הם המשובחים ביותר שתטעם. יום אחד שכנעה את בן זוגה להשיג לה מפולי הקפה של העץ בגן הקסום, וכשראה האיש את כמיהתה של אשתו התגייס למשימה. הגן המופלא היה אסור לכניסתם של אנשים והוא היה מוקף בגדר ברזל גדולה. האיש החליט שהדרך הקלה להיכנס אל תוך הגן היא להזדחל מתחת לגדר, וכך עשה. הוא הצליח להגיע לעץ, לקטוף מפירותיו ולהביאם לאשתו. לאחר קליעת הפולים וטחינתם, ובלגימה הראשונה, האישה גילתה בשמחה שהצדק אתה. אלו באמת היו פולי הקפה המשובחים ביותר שטעמה.

לאחר מספר ימים שלחה את בעלה שוב להתגנב אל תוך הגן. אלא שהפעם כשהגיע האיש לעץ הקפה, תפסה אותו המכשפה, בעלת הגן. המכשפה כל כך כעסה שהתכוונה מיד להרוג אותו, אך האיש שהתחנן על חייו הבטיח לה שאם תניח לו לנפשו יביא לה כל מה שתחפוץ בו. המכשפה קיבלה את עצתו וביקשה ממנו למסור לה את הוולד הראשון שיהיה לו ולאשתו. האיש שידע כי הוא ואשתו לא יכולים להביא ילדים בשום מקרה הסכים להצעה ונס על נפשו. והפלא ופלא, כנגד כל הסיכויים, שנה לאחר מכן לזוג נולדה תינוקת שחרחרה יפיפייה. אך הזוג לא יכול היה לשמוח ולחגוג בגלל הברית שנכרת עם המכשפה, והם קיוו שאולי היא שכחה מההבטחה. אך לצערם באותו היום הגיעה המכשפה אל ביתם ולקחה את התינוקת אליה. המכשפה קראה לתינוקת ריפונזל והיא גידלה אותה במגדל רם ונישא, נטול מדרגות כדי שהיא לעולם לא תוכל לברוח.

מדי יום המכשפה הייתה מגיעה בעזרת המטאטא שלה לראש המגדל דרך החלון על מנת להביא לריפונזל אוכל ושתייה. יום אחד באמצע טיסתה נתקלה המכשפה בעץ הקפה ומטאטאה נשבר לשניים. המכשפה נפלה לארץ ונחבטה קלות בישנה ובגבה. היא כל כך כעסה ששילחה פה ושם קללות, ופה ושם כישופים, אין צורך לתאר איך העץ נשרף כלות ממילותיה הקשות. אך כדי שלא תשרוף גם את כל הגן כולו ידעה המכשפה שמעכשיו כדאי לה פשוט לסתום.

באותו הזמן, דהר לו ולהנאתו אביר על סוס שחור, יותר נכון נסיך יפה תואר. כשהגיע לקרבת הגן הקסום, נשבה בריח נעים של הקפה שנישא באוויר. הוא ניסה להבין מאין מקור הריח, אך כל מה שיכל לראות היה עשן שהפך לעננה שחורה בתוך סבכי הירוק שבגן הקסום. מתוך סקרנות החליט להיכנס על תוך הגן ולחפש את מקור הריח.

ובינתיים המכשפה נטולת המטאטא הגיעה למגדל בו ריפונזל שכנה וקראה לה בקול::

"הו ריפונזל ריפונזל! השילכי נא את שיערך!"

"מה?.." שאלה ריפונזל מבולבלת. והמכשפה המשיכה "השליכי נא את שיערך.. אני צריכה לטפס למגדל. המטאטא שלי נשבר. השיער שלך ארוך מספיק"

ריפונזל הסתכלה על המכשפה מלמעלה מבולבלת לא פחות "אבל.. את יודעת שהשיער שלי מתכווץ.. בחיים הוא לא יגיע למטה"

מה נעשה חשבה לעצמה המכשפה. פתאום עלה לה רעיון "אני יודעת! תעשי צמה.. ככה השיער שלך ימתח לאורך הרצוי" וריפונזל השיבה לא משוכנעת בכלל "נראה לך שאני אצליח לעשות צמה אחת עם הנפח של השיער שלי? אני לא אצליח לעולם, לפחות לא לבד"

"אז.. אז.. אז תחלקי את שיערך לשניים ותעשי שתי צמות! זה בוודאות יהיה יותר קל" אמרה המכשפה מרוצה מעצמה. וריפונזל החלה במלאכה. לאחר שסיימה לקלוע את שתי הצמות, שלשלה אותן למכשפה והמכשפה הצליחה סוף סוף לעלות לראש המגדל.

ואת כל זה הצליח הנסיך לראות מבעד לשיח שמאחוריו התחבא. הוא נדהם ממה שראה וחשב לעצמו בלב: "וואוו... זה כל כך לא בריא למשוך כך בשיער. הוא יכול להיתלש מהשורש. וידוע לכל שזה אחד הגורמים העיקריים להתקרחות"

כשהמכשפה עזבה את המקום, הנסיך התקרב למגדל וקרא בקול:

"הו ריפונזל ריפונזל!"

כשריפונזל יצאה לחלון היא הופתעה לראות את הנסיך "סליחה מי אתה?". הנסיך הסתכל על ריפונזל לכמה רגעים ומיד הבין שמדובר באשת חלומותיו, "אני הוא הנסיך שלך על הסוס השחור" מצביע על הסוס שעדיין התחבא בין השיחים.

הם הסתכלו זה על זו, והייתה זו אהבה ממבט ראשון. ריפונזל שלשלה את שתי צמותיה לעבר הנסיך שטיפס בעזרתן אל מורד המגדל. "האין זה מסוכן למשוך כך בשיערך העדין?" שאל הנסיך את ריפונזל,  "כן" השיבה בעודה מגרדת בראש "אבל המכשפה הלכה להביא לי שמן קוקוס בשביל זה." "שמן קוקוס?" התפעל הנסיך "מה הוא עושה?" "אינני יודעת בדיוק" הודתה ריפונזל "זה סוג של שיקוי פלאים, שמן קוקוס מרפא כמעט כל חולי, זהו חומר מיוחד במינו" אמרה בגאווה.

ופתאום נשמעה צווחה מחרידה. המכשפה הגיעה עם השמן קוקוס, ולא האמינה למראה עיניה, נסיך נמצא בקומה העליונה של המגדל! המכשפה השתוללה מכעס, לקחה את מטאטאה שהספיק להתאחות והדפה בעזרתו את הנסיך אל מחוץ לחלון מסתכלת עליו צונח כל הדרך למטה. את ריפונזל היא גירשה מהמגדל אל לב הגן הגדול לבדה, לא לפני שגזרה את שיערה הארוך עד הכתפיים.

הנסיך איבד את מאור עיניו מהנפילה וימים שוטט בגן, אוכל פירות שמצא ושותה מים משלוליות ואגמים. ואז, יום אחד, איתרה אותו ריפונזל, השחרחרה היפה עם האפרו המהודר, דוהרת לעברו על הסוס השחור וקוראת לו "נסיך! סוף סוף מצאתי אותך!" הנסיך שזיהה את קולה חייך חיוך גדול וצעק לעברה "איפה את?! אני לא רואה! אני לא רואה.. עיניי נפגעו מהנפילה".

הנסיך שכב על האדמה, מגשש באצבעותיו, מחפש אותה, כשריפונזל מתקרבת אליו באיטיות ורוכנת לעברו. "אני חושב" אמר הנסיך "בשביל שמאור עיניי יחזור אליי, תספיק לי דמעה אחת שלך שתרפא אותי". ריפונזל הסכימה וניסתה לדמוע.

כעבור חמש דקות שום דבר לא קרה. "הכול בסדר?" שאל בבלבול הנסיך, "לא יודעת.. לא מצליחה לבכות" הודתה. "מה עושים אז?" שאל אותה. ואז בעודה מתבוננת בו ריפונזל נזכרה "לקחתי מהמכשפה את השמן קוקוס"  "מה את חושבת שזה יעזור?" שאל הנסיך "לא יודעת.. בוא ננסה. זה שיקוי פלאים לא? אז יש סיכוי גדול" ריפונזל טפטפה לו טיפת שמן קוקוס בכל עין והפלא ופלא, הנסיך חזר לראות שוב

והם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה.

אם הוא צמא, השקי אותו

אני די נוהגת להתייחס לשיער שלי כאל עציץ שופע בפרחים, וכמו כל עציץ, אם תטפחי אותו כראוי, תזכי לראות את הפריחה ואם לא, תצטערי לגלות צמחים נבולים ועצובים. ואין זה אשמתם, הרי לפני שהם נובלים הם מזהירים אותך מראש, וגם הנבילה היא סוג של מחאה חברתית- הם מודיעים לך חגיגית על שביתה איטלקית. ובמשא ומתן, הסלסולים ידרשו דבר אחד יותר מכל- לחות.

אז איך מחזירים את הלחות לשיער?

חומרים על בסיס מים

קודם כל.. שותים הרבה מים! זה נשמע די מובן מאליו, אבל מים חיוניים לבריאות השיער ממספר סיבות. מים נושאים איתם ויטמינים חיוניים לשורש השערה, ומספקים לשיער לחות מבפנים, מים הם מקור האנרגיה העיקרי עבור תאי השיער, כולל התאים שיוצרים צמיחת שיער חדש, מים מנקים את הגוף מפני מזהמים שעלולים לגרום לנשירת השיער. אם לא נספק לגוף שלנו את הצורך הבסיסי והיומי שלו במים, לא רק שנרגיש עייפות כללית וזה ישפיע לרעה על בריאות הגוף שלנו, השיער שלנו ועור הקרקפת יהיו יבשים באופן משמעותי. אז תשתו מים וכמה שיותר. 

חומר על בסיס מים שעוזר לשמור על לחות השיער ועוזר בריפוי טבעי של שיער יבש הוא מיץ האלוורה. שימוש בחומרים טבעיים כמו אלוורה היא דרך טובה לטפל בשיער פגום או יבש. באלוורה יש שילוב טוב של חומצות אמינו, ויטמינים ומינרלים שיכולים לשקם שיער יבש, ולהחזיר לשיער את הברק והנפח שלו.

חומרים על בסיס שמן

אז מים ומיץ אלוורה הם בעצם חומרים על בסיס מים שמחזירים לשיער את הלחות שלו. בצד השני של המתרס יש לנו חומרים על בסיס שמן- כל השמנים למיניהם שעוזרים בשיקום השיער. כמו שמן קוקוס, שמן קיק, שמן חוחובה, שמן ארגן וכן הלאה. כל השמנים מזינים את השיער ואת עור הקרקפת בויטמינים, חלקם מכילים אומגה 3, 6 ו-9. שמן הקיק למשל עוזר במניעת נשירה של השיער, הוא מחזק את השערה ומעודד צמיחה, ושמן קוקוס, למשל, מגן על השיער, מחזק ומרכך אותו.

*הערה קטנה: אף פעם לא השתמשתי במיץ אלוורה, אבל הבנתי שהוא מומלץ מאוד. בדרך כלל אני שמה בתוך בקבוק ספריי (שאפשר לקנות כמעט בכל חנות) מים, עם שמן קוקוס, שמן קיק ושמן ארגן) ומשפריצה על השיער

בנוסף לכל זה, ומה שהכי חשוב, לפי דעתי, השמנים עוזרים בכליאת הלחות שהוספנו לשיער עם המים ועם מיץ האלוורה, והם גורמים לכך שהשיער באמת יזין את עצמו. כי מה שקורה בעצם זה שאם נרסס על השיער מים ואלוורה, ולא נדאג לאטום את הלחות, אחרי שעתיים (במקרה הטוב) הלחות תברח החוצה והשיער יחזור להיות יבש. השמנים עוזרים לאטום את הלחות שלא תברח מהשיער וכך השיער יכול להזין את עצמו במשך היום.

חמאת שיאה

אבל בשביל שיער מקורזל כמו שלי, שמנים לא מספיקים. הם כמובן עוזרים, אך הם לא מספיקים בשביל לשמר לחות. ככל שהשיער יותר ויותר מסולסל ומקורזל הוא צריך חומר מזין בעל מרקם יותר כבד וסמיך. וכאן החמאה נכנסת לתמונה.

לא, לא חמאה רגילה של הסופר, אלא חמאת שיאה- חמאה שמיוצרת מאגוז עץ השיאה הגדל באזורים הטרופיים של מזרח ומערב אפריקה. החמאה מספקת לחות באופן יוצא דופן, לכן מכונה גם בשם "הקונדישינר של אימא אדמה" (mother nature's conditioner"").

חמאת השיאה אוטמת את הלחות אל תוך השערה, מבלי להפוך את השיער לשמנוני יתר על המידה. בנוסף החמאה מגנה על השיער מנזקי מזג האוויר, ובפרט מנזקי חום. אפשר להשתמש בה כתוסף לשמפו ולמרכך כדי להגביר לחות, וכמובן מומלץ להשתמש בה בתור קרם או כתוסף לקרם לחות.

עץ השיאה ומימין החמאה שיוצרים מהאגוזים

עוד דבר שכדי לדעת הוא שמרקם השיער שלנו לא אחיד, ויש אזורים שצריך לטפח יותר מאחרים. לדוגמא אצלי, התלתלים של מרכז הראש הרבה יותר יבשים מהתלתלים שמסביב, ואלו גם התלתלים שיש לי בצורת זיג-זג. בשאר השיער התלתלים יותר רפויים וצורתם כי כשל סלילים קטנים. כשאני מזינה את השיער בלחות, אני שמה יותר דגש לשיער שבאמצע הראש, כיוון שהוא דורש יותר לחות וטיפול מסור.

ודבר אחרון, ביום שגזרתי את השיער עם ההחלקה והשארתי רק את השיער המקורזל חוויתי המון קשיים בחפיפת השיער, בהזנת השיער בלחות, ובסידור השיער. למרות שינקתי המון חומר (בלשון המעטה) על איך מטפלים בשיער כזה, הימים הראשונים היו נראית כמו סיוט. השיער היה נורא יבש, וההרגשה הייתה ששום דבר לא יכול לעזור לי להזין אותו בלחות. בשלב הזה, נורא קל להתחרט על זה שבכלל חשבת לחזור לשורשים, והדבר הבא שבא לך לעשות זה פשוט לרוץ לחנות הכי קרובה ולקנות החלקה.

אז אני אומרת את זה מניסיון: לשיער לוקח זמן להשתקם מיובש. 
במשך כמה שבועות הייתי מזינה את השיער באופן יומיומי בלחות, הייתי חופפת רק פעם בשבוע, והייתי מגנה עליו מהאקלים החם.
יום אחד אחרי חפיפה, בזמן שאימא שלי ואני מדברות בסלון על הא ודא, התחלתי למרוח קרם לחות לשיער ולהעביר עליו אצבעות. אימא שלי פתאום עצרה מלדבר והסתכלה עליי בשוק, "תראי את התלתלים שלך". הסתכלתי במראה ושם הם היו. תלתלים שטנים, יפים, מוגדרים ומבריקים. באמת שהרגתי כמו אימא גאה

נכון או לא נכון

      בעקבות חזרתי לשורשים, נוכחתי לגלות כמה עובדות על שיער מקורזל שלא ידעתי קודם לכן. קיבצתי עבורכן שלוש עובדות שכל מקורזלת צריכה לדעת, וכדי שהקריאה תהיה יותר מעניינית- נסו לבחון את עצמכן, נכון או לא נכון?

     1. האם שיער מקורזל יבש?

תמיד הייתי מתעצבנת כשהייתי מסתובבת לי בסופר והייתי רואה את הסקאלה הבסיסית לסוגי שמפו ומרככים שונים. קצת מוקצן אבל זה תמיד היה משהו כמו: שמפו לשיער חלק, שמפו לשיער רגיל ושמפו לשיער מקורזל, יבש, פגום, צבוע ועוד כל מיני קללות כאלה... אבל האמת היא ששיער מקורזל אכן יבש ונוטה להישבר מנזקי חום יותר מכל שיער אחר. השיער המקורזל צמא ללחות באופן מתמיד. יבינו אותי אותן בנות כמוני שבבוקר שמות תכשירי לחות לשיער ושעתיים אחרי זה השיער סופג הכול, כל טיפה, ומבקש עוד.

מבנה השערה

ולמה השיער המקורזל יבש? בגלל מבנה התלתל. בקרקפת שלנו ישנן בלוטות חלב המפרישות נוזל שומני שמרכך את השיער והעור ומונע התייבשות. כאשר שיערות הראש יותר ויותר ממתולתלות/מקורזלות, הן מונעות מהשמנים הטבעיים של הקרקפת להגיע לאורכן, בעוד שבשיער חלק השמנים מתפשטים יותר בקלות לאורך השערה. זו גם הסיבה לכך שמומלץ לבעלות שיער חלק לחפוף את השיער בתדירות גבוהה יותר מבנות שיער מקורזל, כדי שהשמנים לא יצטברו יתר על המידה והשיער יהפוך לשמנוני מדיי. ולנו המקורזלות מומלץ לחפוף את השיער פעם בשבוע כדי  שהשמנים הטבעיים של הקרקפת יוכלו לעשות את העבודה לשמה הם נוצרו. בנוסף מומלץ לדאוג מדי יום ללחות השיער כדי שלא יתייבש- לא משהו רציני כמו שזה נשמע, לשתות הרבה מים, ותרסיס עם מים לשיער יעשו את העבודה ;)

2. האם שיער מקורזל לא אורך?

לא נכון. שיער מקורזל כמו כל סוג שיער אורך 1 ס"מ בממוצע בחודש, תלוי בגנטיקה ובבריאות הגופנית. אם כי זה נכון ששיער מקורזל יותר קצר משיער חלק ויש לזה 2 סיבות; הראשונה היא העובדה שהשיער המקורזל יותר חלש מהשיער החלק, ולכן נוטה להישבר יותר ולהיתלש. עדיין אין זה אומר שהוא לא אורך, וטיפול נכון בשיער ימנע את שבירתו. בנוסף, יכול להיות שלמראית עין השיער המקורזל יראה קצר למרות העובדה שהוא ארוך מאוד ומטופל כראוי, והסיבה לכך היא ששיער מקורזל פשוט מאוד נוטה להתכווץ.

תלתלים מתכווצים

 3. האם באפרו אין תלתלים?

לא נכון. באפרו יש תלתלים ועוד איך. אמנם שיער מקורזל נראה גס לרובכם, אבל מדובר בשערה מאוד עדינה ודקה שהתברכה בקלילות מופלאה. למראית עין זה נראה כאילו לא מדובר בתלתלים באמת, אבל מבנה השערה המקורזלת היא כשל סליל מאוד מכווץ או כשל תלתל בצורת זיג-זג. אז ברשותכם, אחלק את סוגי השיער ל-4 קבוצות שונות. הקבוצה הראשונה מייצגת את בנות השיער החלק, השנייה את השיער הגלי, השלישית את המתולתלות והקבוצה הרביעית מייצגת את המקורזלות. חוץ מהקבוצה הראשונה, לכל שאר הקבוצות יש תתי קבוצות. למשל, מתולתלת תשתייך לקבוצת השיער השלישית. אם התלתלים שלה פתוחים וגדולים היא תשתייך גם לקבוצה A  בתוך הקבוצה השלישית. סוג השיער שלי למשל נע בין 4a ל-4b. חלק מהשיער שלי מורכב מסלילים קפוצים וחלק מורכב מזיגזגים.

סוגי התלתלים

מעשה במקורזלת

לפני שנה וקצת בערך, החלטתי לעבור שינוי. שינוי משיער חלק לאפרו הטבעי שלי.

מגיל 10 הייתי משתמשת בתכשירים כימיים על מנת להחליק את שיערי. אני זוכרת את הפעם הראשונה שאני ואחותי הקטנה הלכנו למספרה עם אימא להחליק את השיער. אימא שלי ממש לא רצתה שנעשה את זה, אבל היא לא עמדה בלחץ של שתי בנותיה הצעירות ביותר בעודן מושכות לה ביד ובשמלה ומתחננות שהיא תיקח אותן למספרה לעשות החלקה.

לי יש את השיער הכי בעייתי בבית. לפני תקופת ההחלקות שלי, שנמשכה כ-16 שנה, היה לי שיער שזכה לכינויים כמו , "שיער קש", "שיער מברזל", "שיער מכוער". לאימא שלי יש שיער מתולתל פתוח, מלא ויפה, שמאז שאני זוכרת אותו, תמיד צבוע בגווני אדום וסגול חצילי. לאחותי הקטנה יש שיער כמו של אימא, רק הרבה יותר מלא ממנה ולכן גם נפוח יותר. אחותי הגדולה התברכה בשיער בקבוקי גלי, מבריק ובריא, אם כי קצת דליל. ואני התברכתי בשיער של אבא- תלתלים סגורים וקפוצים, שמסרבים להתגמש ולהישמע להוראות החברה המערבית שדוגלת בעידון.

אני זוכרת שהתלתלים שלי תמיד סרבו להיתמך בכתפיים, סרבו להימתח ולהגיע למורד הצוואר, שלא נאמר הגב, שאותו הם בחיים לא פגשו וסרבו לפגוש בתוקף. אלו היו תלתלים עקשנים שהעדיפו לצמוח כמה שיותר למעלה וכמה שיותר למרחב, והם בחרו לנצל כל סנטימטר בחלקת הקרקפת שלי, מה שהיה נראה כמו פיצוץ אוכלוסין אפרואי שכזה. במקלחת תמיד הייתי נלחמת עם התלתלים לרדת למטה, הייתי מכבידה עליהם שמפו ומרכך כדי שלא יהיה להם כוח יותר להתרומם. ולכמה רגעים זה היה מצליח. אך כמובן שביציאה מהמקלחת, הקלילות שהם בורכו בה הייתה חוזרת אליהם והם היו שבים לפרוח כמו שהטבע תכנן להם. ואז בעודי עוטפת את השיער במגבת ארוכה שמגיעה עד לאחורי הגב, הייתי מסתכלת במראה והייתי מדמיינת שהמגבת היא שיערי. הפנטזיה תמיד הייתה מעלה בי חיוך. הייתי מסתכלת במראה ארוכות ומלטפת את המגבת, מדמיינת עצמי עם שיער ארוך וחלק, כמו רוב בנות כיתתי הלבנות ביסודי, עם שיער ארוך וחלק, וסרט, וצמה, וקוקיות, וקשת…

לרוב הייתי עם צמות. לא יכולתי להרשות לעצמי להיות בלי, בגלל שהשיער היה עקשן. הצמות זה הדבר היחיד שהרגיע אותו. הוא לא היה נשמע לקוקו ולא לצמה אחת אפילו, רק לצמות, וכמה שיותר. אז את רוב הילדות העברתי עם צמות עד שלא יכולתי לסבול אותן יותר. הימים הקשים ביותר היו הימים של פרימת הצמות, החפיפה, וקליעת הצמות שוב. זה היה פרויקט שבדרך כלל השתתפו בו כמעט כל בני המשפחה. אבא פורם, אימא או אחות גדולה חופפות, אימא או אחות גדולה קולעות צמות. ממש צוות לעניין. ולעשות צמות זה פרויקט כשלעצמו. בפרויקט הזה חברי ההרכב היו, אני (זו שעושים לה את הצמות), אחותי הגדולה (שבדרך כלל הייתה עושה לי צמות), ואימא (האדריכלית באסמכתא, שבדרך כלל הייתה מכוונת את אחותי הגדולה ועוזרת לה לשרטט את הקווים והשורות בצורה הנדסית